כג וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ כד בֶּן־אָדָ֗ם יֹֽ֠שְׁבֵי הֶֽחֳרָב֨וֹת הָאֵ֜לֶּה עַל־אַדְמַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ אֹֽמְרִ֣ים לֵאמֹ֔ר אֶחָד֙ הָיָ֣ה אַבְרָהָ֔ם וַיִּירַ֖שׁ אֶת־הָאָ֑רֶץ וַֽאֲנַ֣חְנוּ רַבִּ֔ים לָ֛נוּ נִתְּנָ֥ה הָאָ֖רֶץ לְמֽוֹרָשָֽׁה׃ כה לָכֵן֩ אֱמֹ֨ר אֲלֵהֶ֜ם כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה עַל־הַדָּ֧ם ׀ תֹּאכֵ֛לוּ וְעֵֽינֵכֶ֛ם תִּשְׂא֥וּ אֶל־גִּלּֽוּלֵיכֶ֖ם וְדָ֣ם תִּשְׁפֹּ֑כוּ וְהָאָ֖רֶץ תִּירָֽשׁוּ׃ כו עֲמַדְתֶּ֤ם עַֽל־חַרְבְּכֶם֙ עֲשִׂיתֶ֣ן תּֽוֹעֵבָ֔ה וְאִ֛ישׁ אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּאתֶ֑ם וְהָאָ֖רֶץ תִּירָֽשׁוּ׃
֍ ֍ ֍
(כג) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר.
(כד) בֶּן אָדָם, יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, כלומר, בני אדם רבים שנמלטו מחרב המלחמה בארץ ישראל, והתחבאו בחורבות ובמערות, וחשבו שלא התבטלה קדושת ארץ ישראל עדיין, ועתידה היא להתיישב שוב בזמן קצר, אֹמְרִים לֵאמֹר כהסבר למעשיהם ולמחשבותיהם, הרי אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם, שהאמין בה', וַיִּירַשׁ בזכות אמונתו אֶת הָאָרֶץ, וַאֲנַחְנוּ הרי רַבִּים המאמינים בה', ועוד, שהרי לָנוּ כבר נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה פעם אחת, ואם כן מסתבר שלא תתבטל ישיבתנו בארץ לאחר שכבר היתה בידינו.
(כה) לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, הרי ארץ ישראל ניתנה לכם רק בתנאי שתשמרו את התורה, וכי יעלה על דעתכם שעַל הַדָּם תֹּאכֵלוּ, וזהו חטא גילוי עריות [כפי שיבואר בפסוק הבא], וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל גִּלּוּלֵיכֶם, שזהו חטא עבודה זרה, וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ, וזהו חטא שפיכות דמים, ולאחר שעברתם על שלש העבירות החמורות הללו, וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ – וכי ראויים אתם לרשת את הארץ.
(כו) ומבאר את השייכות בין גילוי עריות למה שאמר 'על הדם תאכלו', כי עֲמַדְתֶּם עַל חַרְבְּכֶם – על ידי החרב שבידכם איימתם והכרחתם את הנשים ועֲשִׂיתֶן דברי תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם, והוא חטא גילוי עריות, וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ, בתמיהה.
