הגם שהלכה פסוקה בש"ס, שתפילה נאמרת בכל לשון, היינו לצאת ידי מצות תפילה, כמו שנתבאר, שבכל המצוות – ואפילו מצות תפילה, שנקראת עבודה שבלב – עם כל זה עיקרו לעיכובא הוא חלק המעשי שבהן. אמנם למצוה מן המובחר, ודאי צריך לצרף גם טוהר המחשבה וכוונה שלימה. ולפי גודל טוהר הכוונה, כן תגדל מעשה המצוה, ובפרט עבודת הלב שבתפילה. עם כי מי שהתפלל כבר בכל לשון, יצא ידי חובה, אבל אין ערוך למי שמתפלל בלשון הקודש באלו התיבות דוקא, העומדים ברומו של עולם, ומדבק כל כוחותיו בהם. (נפש החיים ב יג בהגה"ה)
תפריט
תפריט
שבת
כ"ב אייר התשפ"ו
