משנה ד: כֹּל סְפֵק נְגָעִים בַּתְּחִלָּה, טָהוֹר עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לַטֻּמְאָה. מִשֶּׁנִּזְקַק לַטֻּמְאָה, סְפֵקוֹ טָמֵא.
משנה ד: להבנת המשנה יש להקדים את דין טומאת צרעת, נאמר בתורה (ויקרא יג ד-ח) 'וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְעָמֹק אֵין מַרְאֶהָ מִן הָעוֹר וּשְׂעָרָה לֹא הָפַךְ לָבָן וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים. וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית. וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֵׁנִית וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע וְלֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן מִסְפַּחַת הִוא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר. וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר אַחֲרֵי הֵרָאֹתוֹ אֶל הַכֹּהֵן לְטָהֳרָתוֹ וְנִרְאָה שֵׁנִית אֶל הַכֹּהֵן. וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִיא'. והמבואר בפסוקים אלו, שכאשר רואה הכהן נגע בעור האדם עליו להסגירו שבעה ימים, ואם לאחר שבעה ימים גדל הנגע, הרי הוא מצורע. ואם לא גדל הנגע, יש להסגירו שבעה ימים נוספים, ואם עדיין לא גדל הנגע, הרי הוא טהור. משנתנו דנה באופן שיש ספיקות בדבר: כֹּל סְפֵק נְגָעִים בַּתְּחִלָּה – בכל מקום שיש ספק אם הנגע שבאדם טמא או טהור, בתחילת הראותו אל הכהן, הרי הוא בחזקת טָהוֹר, עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לַטֻּמְאָה – קודם שידוע לנו שנטמא, וכגון שני בני אדם שבאו לכהן, ולאחד מהם היתה בהרת בשיעור גריס, ולשני בהרת בשיעור סלע, ולאחר שהסגירם שבעה ימים רואה הוא שבשניהם הבהרת היא בשיעור גריס, אך אינו זוכר אצל מי היתה הבהרת בשיעור גריס, וממילא עתה שגדלה לשיעור סלע הרי הוא טמא, ואצל מי היתה מתחילה הבהרת בשיעור סלע, וכיון שלא גדלה יותר ממה שהיתה הוא טהור, באופן כזה שניהם טהורים, ואף על פי שאחד מהם ודאי טמא, מכל מקום כיון שאין ידוע מי הוא, שניהם טהורים. מִשֶּׁנִּזְקַק לַטֻּמְאָה – אבל לאחר שכבר הוחזק כטמא, וכגון שני בני אדם שהראו נגעם לכהן, באחד היה שיעור הנגע כגריס, ואצל השני היה שיעור הנגע כסלע, ולאחר שהסגירם שבעה ימים ראה שבשניהם הנגע הוא יותר מסלע, וטימא את שניהם, ולאחר זמן חזרו הנגעים אצל שניהם להיות בשיעור סלע, אף על פי שאותו שמתחילה היה נגעו כסלע טהור, כיון שחזר הנגע לגודלו הראשון, מכל מקום כיון שאין ידוע מי הוא הטהור, סְפֵקוֹ טָמֵא – שניהם טמאים מספק, ורק לאחר שיחזור הנגע להיות בשיעור גריס בלבד בשניהם, יהיו שניהם טהורים.
