יא. השותה שמן זית בפני עצמו, אינו מברך עליו כלל, ואף בזמן הזה הדין כן. אבל האוכל דבר שנהנה ממנו, אף שהוא גורם לו היזק, צריך לברך עליו, מאחר שסוף סוף נהנה באכילתו. שדוקא בשמן זית שמזיק לכל העולם, אמרו חכמים שאין לברך עליו כששותהו לבדו.
יב. סוכר הנעשה מקני סוף, מברכים עליו שהכל. ואם מונחים לפניו פירות העץ ופירות האדמה, והסוכר, יברך העץ ויכוין להדיא שלא לפטור את הסוכר, ואחר כך יברך שהכל על הסוכר. והוא הדין כשיש לפניו תפוח – עץ שברכתו בודאי בורא פרי העץ, ויש לפניו בננה או פאפיה, יברך בורא פרי העץ על התפוח, ויכוין בפירוש שאינו רוצה לפטור את הפרי המסופק, ואז יוכל לברך על הבננה והפאפיה בורא פרי האדמה.
