לג מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת מְעַ֓ט ׀ חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב׃ לד וּבָֽא־מִתְהַלֵּ֥ךְ רֵישֶׁ֑ךָ וּ֝מַחְסֹרֶ֗יךָ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן׃
֍ ֍ ֍
(לג) ומתאר את דרכו של העצל הגורמת לו לחסרונות אלו, מְעַט שֵׁנוֹת בקביעות, מְעַט תְּנוּמוֹת – לאחר השינה הקבועה אינו קם מיד, אלא נשאר לנמנם על מיטתו, וגם אחרי שניעור לגמרי מתנומתו מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב – ממשיך העצל לשכב במיטתו בחיבוק ידים, ואינו עושה דבר.
(לד) וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ – ה'רֵש' והעניות [הגשמיים כפי המשל, והרוחניים כפי הנמשל] יבואו בתחילה כמו הֵלֶך, אורח, שאין מרגישים כל כך בביאתו, וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן – אבל המחסור החזק שיבוא אחר כך, שתרגיש בו ותרצה להלחם בו, כבר יבוא כאיש מלחמה לבוש מגן, שלא תוכל לנצחו.
