ו אַל־תִּתְהַדַּ֥ר לִפְנֵי־מֶ֑לֶךְ וּבִמְק֥וֹם גְּ֝דֹלִ֗ים אַֽל־תַּעֲמֹֽד׃ ז כִּ֤י ט֥וֹב אֲמָר־לְךָ֗ עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה מֵ֭הַשְׁפִּ֣ילְךָ לִפְנֵ֣י נָדִ֑יב אֲשֶׁ֖ר רָא֣וּ עֵינֶֽיךָ׃
֍ ֍ ֍
(ו) אַל תִּתְהַדַּר לכבד את עצמך בעומדך לִפְנֵי מֶלֶךְ, כי כבוד המלך הוא ללא שיעור, ואם אתה מייחס כבוד גם לעצמך, הרי יש בכך בזיון לכבוד המלך. וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים ממך אַל תַּעֲמֹד, אלא במקום נמוך יותר ממדרגתך האמיתית, וכטעם שיבואר בפסוק הבא.
(ז) כִּי טוֹב לך יותר לעמוד במקום שפל ממקומך הראוי לך, ועל ידי זה אֲמָר [-יאמרו] לְךָ עֲלֵה הֵנָּה, למקום הראוי לך, ובכך יהיה לך הדבר לכבוד, מֵהַשְׁפִּילְךָ – מאשר שישפילו אותך לִפְנֵי נָדִיב אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, וחשבת שאתה במדרגה השוה לו, וכשתעמוד שם ישפילו אותך לומר לך לרדת משם למקום הראוי לך, ובכך יהיה לך בזיון [ונרמז בכך גם שאם תשפיל את עצמך בפני הנדיב, הרי דבר זה עצמו יגרום שיאמרו לך 'עלה הנה' ויכבדו אותך, כי יכירו בך 'אשר ראו עיניך', שעיני שכלך ראו והבינו את הנהגת הנימוס הראויה, ומתוך כך יֵדְעוּ שאתה ראוי לכבוד].
