א. כאשר האדם לומד בעצמו, לא יחשוב ששוב אינו צריך לתמוך ביד אחרים הלומדים תורה, אלא אדרבה, כיון שהוא יודע את כח התורה – מוטל עליו חיוב יותר לתמוך באחרים הלומדים תורה, וכל פרוטה ופרוטה שנותן לתלמוד תורה מצטרפת לחשבון גדול, ומצילה מן היסורים. (ערוה"ש סי' רמו).
ב. חייב האדם ללמוד תורה עד יום מותו, שנאמר 'ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך', כי כל ימי חיי האדם אין ביכולתו להמנע מלימוד התורה וקיום המצוות אפילו יום אחד, ואפילו שעה אחת. (שם).
