בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדָיִם:
משנה ב: מחלוקת נוספת בענין הקידוש בשבתות וימים טובים: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הבא לקדש ולאכול סעודתו, נוֹטְלִין תחילה לַיָּדַיִם, לצורך אכילת הפת, וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס לקידוש היום, ומקדשים על היין, ומיד אחר כך מברכים 'המוציא' על הפת, ובוצעים ממנה. וטעמם, כיון שהכוס של הקידוש טעון שטיפה, והוא רטוב, ואם יקדש על היין לפני הנטילה בעוד ידיו טמאות, יטמאו המים שמאחורי הכוס, וסוברים בית שמאי שאסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאים, ולכן אמרו שנוטלים ידים לפני הקידוש. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס לקדש עליו, וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם ובוצעים על הפת, כיון שהם סוברים שמותר להשתמש בכוס שאחוריו טמאים.
