כא) היתה חצר של רוב גויים ומיעוט ישראלים, ונעקרו כולן מחצר זו לילך לחצר אחרת, ובעת עקירתם פירש אחד מהן ונכנס לחצר אחרת, ונפלה עליו מפולת, ואין ידוע מי הוא, אם הוא ישראלי או גוי, אין מפקחין עליו, שכיון שנעקרו כולם נמצא שאין כאן ישראל קבוע, וכל הפורש מהן כשהן מהלכין, הרי הוא בחזקת שפירש מן הרוב. לפיכך, אם היה הרוב ישראל, אף על פי שנעקרו כולם ופירש אחד מהם לחצר אחרת, ונפלה עליו מפולת, מפקחין:
כב) המהלך במדבר, וטעה בחשבונו, ולא ידע מתי הוא יום שבת, מונה מיום שטעה ששה ימים, ומקדש שביעי, ומברך בו ברכות היום, ומבדיל במוצאי שבת. ובכל יום ויום מהימים שהוא נוהג בו מנהג של חול, ואפילו ביום זה שהוא מקדש ומבדיל בו, שבכל הימים הללו יש לו ספק שמא יום זה הוא שבת, מותר לו לעשות מלאכה כדי פרנסתו בלבד, כדי שלא ימות, ואסור לו לעשות יותר על פרנסתו, לפי שכל יום ויום ספק שבת הוא. ואם ידע שיום זה שהוא מסופק בו הוא יום שמיני ליציאתו, או יום חמשה עשר ליציאתו וכיוצא בזה המנין, הרי זה מותר לעשות מלאכה באותו היום, שהרי הדבר ודאי שלא יצא בשיירא בשבת, ושאר הימים חוץ מיום זה עושה כדי פרנסה בלבד:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
