פרשת אמור
"ולא יחללו את קדשי בני ישראל" (ויקרא כב טו)
מצוות לא תעשה, שלא לאכול טבל, והיינו דבר שלא נטלו ממנו תרומה ומעשרות, שנאמר 'ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה", וקיבלו חז"ל בפירוש הפסוק, שלא יחללו את הקדשים בעודם מעורבים עם החולין, שעדיין לא הפרישום מהם, וזהו לשון 'את אשר ירימו', שהוא לשון עתיד, כלומר שעדין לא הורמו.
מדיני המצוה, שאם התערב איסור טבל במאכלים מותרים, אפילו אם היה הטבל בשיעור קטן ביותר, אוסר את כל התערובת.
ונוהג איסור זה של טבל בכל ישראל, באנשים ובנשים, ואפילו בכהנים ולוים, אף על פי שהם עצמם אוכלים את התרומות לאחר שיופרשו, ואיסור זה הוא אפילו בדגן שלהם עצמם.
