מסכת שקלים, פרק ח, משנה ה

משנה ה: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגַן, פָּרֹכֶת עָבְיָהּ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם נִימִין נֶאֱרֶגֶת, וְעַל כָּל נִימָא וְנִימָא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין. אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים אַמָּה, וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא נַעֲשֵׂית. וּשְׁתַּיִם עוֹשִׂין בְּכָל שָׁנָה, וּשְׁלשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ:
אגב המשנה הקודמת, שעסקה בדין פרוכת שנטמאה, מביאה משנתנו פרטים מסוימים על הפרוכות שהיו במקדש:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם [-בשמו של] רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגַן, פָּרֹכֶת שהיתה במקדש, עָבְיָהּ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם נִימִין נֶאֱרֶגֶת – היו אורגים אותה על שבעים ושתים חוטים של 'שתי', וְעַל כָּל נִימָא וְנִימָא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין – כל חוט היה שזור מארבעה מינים, תכלת ארגמן תולעת שני ושש, ומכל מין היו ששה חוטים, נמצאו עשרים וארבעה חוטים, אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים אַמָּה, כמידת הפתח שבין ה'קדש' לבין 'קדש הקדשים', וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא חוטים, היתה נַעֲשֵׂית, כלומר מנין כל החוטים שבה היה שמונה מאות ועשרים אלף. וּשְׁתַּיִם – ושתי פרוכות היו עוֹשִׂין בְּכָל שָׁנָה, כיון שבין הקדש לבין קדש הקדשים היו שתי פרוכות, כמבואר במסכת יומא (פ"ה מ"א), וּלרוב גודלה וכובדה, שְׁלשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים היו מַטְבִּילִין אוֹתָהּ. אמנם בגמרא מבואר שפרט זה הוא לשון גוזמא שנקטה המשנה, ולא היו נצרכים כל כך הרבה כהנים להטבלתה.