משנה ד: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נוֹטְלִין לַיָּדַיִם וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבָּיִת:
משנה ד: משנתנו מביאה מחלוקת נוספת שבין בית שמאי ובית הלל: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְכַבְּדִין [-מטאטאים] אֶת הַבַּיִת מפירורי הפת של הסעודה, וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם – נוטלים מים אחרונים, כיון שלפעמים השמש משאיר על הארץ פירורי פת גדולים מכזית, וכשנוטלים מים אחרונים הרי הם ניתזים על הפת והיא נמאסת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תחילה נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, מים אחרונים, וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת, כיון שהם סוברים שאסור להשתמש בשמש עם הארץ, ואילו שמש תלמיד חכם יודע שאסור להשליך על הארץ פירורים שיש בהם כזית.
