משנה ד: הָיוּ מַעֲלִין אוֹתָהּ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, וּמְאַיְּמִין עָלֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּאַיְּמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת. וְאוֹמְרִים לָהּ, בִּתִּי הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה שְׂחוֹק עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה, הַרְבֵּה שְׁכֵנִים הָרָעִים עוֹשִׂים. עֲשִׂי לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּבּ בִקְדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִמָּחֶה עַל הַמָּיִם. וְאוֹמְרִים לְפָנֶיהָ דְּבָרִים שֶׁאֵינָהּ כְּדַאי לְשָׁמְעָן, הִיא וְכָל מִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ:
משנה ד: הָיוּ מַעֲלִין אוֹתָהּ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, שנאמר (במדבר ה ל) 'וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת', וכן נאמר לגבי הוראת בית דין הגדול שבירושלים (דברים יז יא) 'עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ', ומכך שנאמר בשני המקומות לשון 'תורה' יש ללמוד שגם השקאת סוטה נעשית רק בבית דין הגדול שבירושלים, וכיון שהשקאתה נעשית לאחר שמוחקים את פרשת סוטה לתוך המים, ויש בפרשה זו כמה אזכרות של שם ה', רוצים שתודה על האמת לפני שעושים זאת, וְלכן מְאַיְּמִין עָלֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּאַיְּמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת [-על עדים המעידים בדיני נפשות, לחייב מיתה את הנידון, שמאיימים עליהם לפני העדות כדי שאם הם עדי שקר, ימנעו מלהעיד], כדי שלא יימחק שם ה', וכדי שלא תגרום לעצמה מיתה בכך שתשתה את המים, וְכך אוֹמְרִים לָהּ, בִּתִּי, הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה שְׂחוֹק עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה, הַרְבֵּה שְׁכֵנִים הָרָעִים עוֹשִׂים, שכל הדברים הללו עשויים לגרום לך לבוא לידי עבירה, עֲשִׂי לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִקְדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִמָּחֶה עַל הַמָּיִם. וְאוֹמְרִים לְפָנֶיהָ דְּבָרִים שֶׁאֵינָהּ כְּדַאי לְשָׁמְעָן, שמזכירים לה את מעשה יהודה ותמר, ומעשה ראובן ובלהה, אף על פי שאינה ראויה שיזכירו לפניה מעשיהם של הצדיקים הללו, שלא היה אצלם חטא באמת, אף על פי כן מזכירים זאת לפניה ואומרים לה שאף הם הודו ולא התביישו, כדי להקל מעליה להודות על חטאה, אם אכן חטאה, הגם שהִיא, וְכָל מִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ, אם היו שם, אינם ראויים לשמוע דברים אלו [והוזכרה משפחת בית אביה, כיון שבדרך כלל כשאחד מהמשפחה חוטא זו הוכחה על טיבה של כל המשפחה].
