מסכת שקלים, פרק ח, משנה ו

משנה ו: בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמָא, בֵּין בְּאַב הַטֻמְאָה, בֵּין בִּוְלַד הַטֻמְאָה, בֵּין בִּפְנִים, בֵּין בַּחוּץ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל יִשָּׂרֵף בִּפְנִים, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻמְאָה בַּחוּץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הַכֹּל יִשָּׂרֵף בַּחוּץ, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻמְאָה בִּפְנִים:
שתי המשניות הבאות מבארות את דינו של בשר קרבן מ'קדשי הקדשים', שנאכל רק במקדש, ונטמא, היכן שורפים אותו:
בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמָא, בֵּין אם נטמא בְּאַב הַטֻמְאָה, שזו טומאה חמורה, ובֵּין שנטמא בִּוְלַד הַטֻמְאָה, שזו טומאה קלה [ויש אומרים שזו טומאה דרבנן], בֵּין שנטמא בִּפְנִים, ובֵּין שנטמא בַּחוּץ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל יִשָּׂרֵף בִּפְנִים – בתוך העזרה, חוּץ מִבשר שֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻמְאָה, ובַּחוּץ, שכיון שיש בו שתי חומרות, גם שטומאתו חמורה וגם שמקום טומאתו בחוץ, אין מכניסים אותו לעזרה כדי לשורפו, אלא שורפים אותו בחוץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הַכֹּל יִשָּׂרֵף בַּחוּץ, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻמְאָה, ובִּפְנִים, שכיון שיש בו שתי קולות, גם שטומאתו קלה, וגם שהוא כבר נמצא בפנים, אין צורך להוציאו החוצה כדי לשורפו.