ט. השותה מים לצמאו, מברך שהכל נהיה בדברו. ואם שתה רביעית בבת אחת, מברך אחר השתיה בורא נפשות רבות. ואם אינו צמא כלל, אינו מברך לא ברכה ראשונה, ולא ברכה אחרונה. וכן מי שנתקע לו מאכל בגרונו, ושותה מים כדי להעביר את האוכל, אינו מברך על המים לא בתחלה ולא בסוף. אבל בשאר משקים, כגון בירה ומיץ וכדומה, אף אם שותה אותם כשאינו צמא, מברך עליהם שהכל, שהרי החיך נהנה בשתייתם.
י. השותה מים כדי לבלוע תרופה, אינו מברך על המים, אלא אם כן היה צמא, ונהנה בשתיית המים. וטוב שקודם שיבלע התרופה, יברך בתחלה על המים [אם הוא צמא], ואחר שיטעם מעט מהמים, ישתה התרופה עם המים. וכל האוכלים והמשקים שאדם אוכל ושותה אותם לרפואה, אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם, מברך עליהם תחלה וסוף. ואם לאו, אינו מברך. ומי שהוא איסטניס ואחר ששותה סירופ מתוק לרפואה, נותן לתוך פיו סוכריה, מפני שהוא נגעל מהסירופ, נכון שיברך על הסוכריה קודם שישתה הסירופ, ואחר שיטעם מעט מהסוכריה כדי שהחיך יהנה ממנו, ישתה הסירופ, ויחזור לטעום מהסוכריה. וצריך להקפיד מאד שהסירופ המתוק יהיה כשר, ללא שום חשש של תערובת שומן מן החי. אבל בסירופ מר, מעיקר הדין אין חייבים להקפיד בכשרותו. והני מילי בחולה שאין בו סכנה. אבל במי שמתחזק והולך כבריא, ושותה רק למיחושים בעלמא, צריך להקפיד על כשרות הסירופ, גם כשהוא מר.
