(כ) וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֔ד אֶת־כָּל־הַצֹּ֖אן וְהַבָּקָ֑ר נָֽהֲג֗וּ לִפְנֵי֙ הַמִּקְנֶ֣ה הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֖ה שְׁלַ֥ל דָּוִֽד׃ (כא) וַיָּבֹ֣א דָוִ֗ד אֶל־מָאתַ֨יִם הָֽאֲנָשִׁ֜ים אֲשֶֽׁר־פִּגְּר֣וּ ׀ מִלֶּ֣כֶת ׀ אַֽחֲרֵ֣י דָוִ֗ד וַיֹּֽשִׁיבֻם֙ בְּנַ֣חַל הַבְּשׂ֔וֹר וַיֵּֽצְאוּ֙ לִקְרַ֣את דָּוִ֔ד וְלִקְרַ֖את הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֑וֹ וַיִּגַּ֤שׁ דָּוִד֙ אֶת־הָעָ֔ם וַיִּשְׁאַ֥ל לָהֶ֖ם לְשָׁלֽוֹם׃ (כב) וַיַּ֜עַן כָּל־אִֽישׁ־רָ֣ע וּבְלִיַּ֗עַל מֵהָֽאֲנָשִׁים֮ אֲשֶׁ֣ר הָֽלְכ֣וּ עִם־דָּוִד֒ וַיֹּֽאמְר֗וּ יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־הָלְכ֣וּ עִמִּ֔י לֹֽא־נִתֵּ֣ן לָהֶ֔ם מֵֽהַשָּׁלָ֖ל אֲשֶׁ֣ר הִצַּ֑לְנוּ כִּֽי־אִם־אִ֤ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֙ וְאֶת־בָּנָ֔יו וְיִנְהֲג֖וּ וְיֵלֵֽכוּ׃ (כג) וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד לֹֽא־תַעֲשׂ֥וּ כֵ֖ן אֶחָ֑י אֵ֠ת אֲשֶׁר־נָתַ֨ן ה֥' לָ֨נוּ֙ וַיִּשְׁמֹ֣ר אֹתָ֔נוּ וַיִּתֵּ֗ן אֶֽת־הַגְּד֛וּד הַבָּ֥א עָלֵ֖ינוּ בְּיָדֵֽנוּ׃ (כד) וּמִי֙ יִשְׁמַ֣ע לָכֶ֔ם לַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה כִּ֞י כְּחֵ֣לֶק ׀ הַיֹּרֵ֣ד בַּמִּלְחָמָ֗ה וּֽכְחֵ֛לֶק הַיֹּשֵׁ֥ב עַל־הַכֵּלִ֖ים יַחְדָּ֥ו יַֽחֲלֹֽקוּ׃ (כה) וַיְהִ֕י מֵֽהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיְשִׂמֶ֜הָ לְחֹ֤ק וּלְמִשְׁפָּט֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (כו) וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶל־צִ֣קְלַ֔ג וַיְשַׁלַּ֧ח מֵֽהַשָּׁלָ֛ל לְזִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה לְרֵעֵ֣הוּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה לָכֶם֙ בְּרָכָ֔ה מִשְּׁלַ֖ל אֹֽיְבֵ֥י הֽ'׃ (כז) לַֽאֲשֶׁ֧ר בְּבֵֽית־אֵ֛ל וְלַֽאֲשֶׁ֥ר בְּרָמֽוֹת־נֶ֖גֶב וְלַֽאֲשֶׁ֥ר בְּיַתִּֽר׃ (כח) וְלַֽאֲשֶׁ֧ר בַּֽעֲרֹעֵ֛ר וְלַֽאֲשֶׁ֥ר בְּשִֽׂפְמ֖וֹת וְלַֽאֲשֶׁ֥ר בְּאֶשְׁתְּמֹֽעַ׃ (כט) וְלַֽאֲשֶׁ֣ר בְּרָכָ֗ל וְלַֽאֲשֶׁר֙ בְּעָרֵ֣י הַיְּרַחְמְאֵלִ֔י וְלַֽאֲשֶׁ֖ר בְּעָרֵ֥י הַקֵּינִֽי׃ (ל) וְלַֽאֲשֶׁ֧ר בְּחָרְמָ֛ה וְלַֽאֲשֶׁ֥ר בְּבוֹר־עָשָׁ֖ן וְלַֽאֲשֶׁ֥ר בַֽעֲתָֽךְ׃ (לא) וְלַֽאֲשֶׁ֖ר בְּחֶבְר֑וֹן וּֽלְכָל־הַמְּקֹמ֛וֹת אֲשֶֽׁר־הִתְהַלֶּךְ־שָׁ֥ם דָּוִ֖ד ה֥וּא וַֽאֲנָשָֽׁיו׃
֍ ֍ ֍
(כ) וַיִּקַּח דָּוִד אֶת כָּל הַצֹּאן וְהַבָּקָר אשר לקחו העמלקים משאר ערי ישראל, ולא נטל כל אחד מישראל את מקנהו, כי כבר התייאשו מהם והיה זה כאילו נטלו שלל חדש מהגויים, ולכן נָהֲגוּ את כל השלל ההוא לִפְנֵי הַמִּקְנֶה הַהוּא – לפני המקנה הנזכר בפסוק הקודם, שהוא המקנה שלקחו מצקלג עצמה, וַיֹּאמְרוּ על הכל, זֶה שְׁלַל דָּוִד, והכל שייך לו כמלך השולל שלל במלחמה, ויכול לחלקו כרצונו.
(כא) וַיָּבֹא דָוִד אֶל מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד וַיֹּשִׁיבֻם בְּנַחַל הַבְּשׂוֹר, ועתה כשחזר דוד, וַיֵּצְאוּ אותם מאתים איש לִקְרַאת דָּוִד וְלִקְרַאת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת הָעָם באהבה ובחיבה, להראות שאינו מקפיד עליהם על כך שלא באו למלחמה, וכיון שנשארו במקומם מחמת חולשה, וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם.
(כב) ועתה כשראו אותם ארבע מאות איש שנלחמו בעמלקים שאין דוד מתכוון להעניש את אותם מאתיים שלא הצטרפו למלחמה, וַיַּעַן כָּל אִישׁ רָע אשר עינו צרה באחיו, וּבְלִיַּעַל המעיז פניו לדבר בפני המלך, מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם דָּוִד, וַיֹּאמְרוּ, יַעַן אֲשֶׁר לֹא הָלְכוּ עִמִּי, לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל של הערים האחרות, ואפילו לא את אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ מהרכוש שהיה שלהם מתחילה, גם כן לא ניתן להם, כיון שכבר התייאשו מרכושם וקנו זאת הגויים, ועתה שנטלנו זאת מידם הרי זה כשלל חדש שאינו שייך להם, כִּי אִם אִישׁ יטול אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, שבאנשים עצמם אין קנין לגויים, וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ.
(כג) וַיֹּאמֶר דָּוִד, לֹא תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי, כי אמנם היה מקום לדבריכם אילו היינו מנצחים את העמלקים בגבורת ידינו, אבל כאן היה כל הנצחון על ידי ה', כי אֵת אֲשֶׁר נָתַן ה' לָנוּ, וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ בעת המלחמה, וַיִּתֵּן אֶת הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ, וכיון שלא היה הנצחון מכוחנו אלא על ידי שה' עזר לנו, אין לנו עדיפות עליהם.
(כד) ואף אם היה הנצחון בדרך הטבע, הרי אותם מאתים איש ישבו ושמרו על הכלים, וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה, לקפח את חלקם, כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים, יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ.
(כה) וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה, וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל, שהיושבים על הכלים חולקים בשלל עם היוצאים למלחמה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
(כו) וַיָּבֹא דָוִד אֶל צִקְלַג, וכיון שחלק מהשלל היה מה שנטלו העמלקים משאר ערי ישראל, רצה דוד להחזיר להם את ממונם, וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה, לְרֵעֵהוּ – לאוהביו, לֵאמֹר הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה'.
(כז) ואגב כך ששלח את השלל לנגזלים, שלח גם ליתר הערים, לזכר הנס, לַאֲשֶׁר בְּבֵית אֵל, וְלַאֲשֶׁר בְּרָמוֹת נֶגֶב, וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר.
(כח) וְלַאֲשֶׁר בַּעֲרֹעֵר, וְלַאֲשֶׁר בְּשִׂפְמוֹת, וְלַאֲשֶׁר בְּאֶשְׁתְּמֹעַ. (כט) וְלַאֲשֶׁר בְּרָכָל, וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַיְּרַחְמְאֵלִי, וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַקֵּינִי. (ל) וְלַאֲשֶׁר בְּחָרְמָה, וְלַאֲשֶׁר בְּבוֹר עָשָׁן, וְלַאֲשֶׁר בַעֲתָךְ.
(לא) וְלַאֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן, וּלְכָל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הִתְהַלֶּךְ שָׁם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו, והיו מחביאים אותו מפני שאול, והכיר להם טובה על כך.
