ה יַ֗עַן הֱי֤וֹת לְךָ֙ אֵיבַ֣ת עוֹלָ֔ם וַתַּגֵּ֥ר אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־יְדֵי־חָ֑רֶב בְּעֵ֣ת אֵידָ֔ם בְּעֵ֖ת עֲוֹ֥ן קֵֽץ׃ ו לָכֵ֣ן חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה כִּֽי־לְדָ֥ם אֶֽעֶשְׂךָ֖ וְדָ֣ם יִרְדְּפֶ֑ךָ אִם־לֹ֥א דָ֛ם שָׂנֵ֖אתָ וְדָ֥ם יִרְדְּפֶֽךָ׃ ז וְנָֽתַתִּי֙ אֶת־הַ֣ר שֵׂעִ֔יר לְשִֽׁמְמָ֖ה וּשְׁמָמָ֑ה וְהִכְרַתִּ֥י מִמֶּ֖נּוּ עֹבֵ֥ר וָשָֽׁב׃
֍ ֍ ֍
(ה) אך לאחר מכן, בזמן חורבן בית המקדש השני, כאשר נכנסו הרומאים לירושלים הצטרפו אליהם האדומיים להלחם בישראל, כי שמרו בליבם את השנאה הקדומה שהיתה להם, ועל כך אומר, יַעַן הֱיוֹת לְךָ אֵיבַת עוֹלָם – כיון שהיתה לך שנאת עולם כבושה לישראל, וַתַּגֵּר [-הורדת והפלת] אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חָרֶב בְּעֵת אֵידָם – בזמן מפלתם, בְּעֵת עֲוֹן קֵץ – בזמן שנשלם עוונם וקיבלו את עונשם, והיה ראוי לכם לרחם עליהם, ואתם לא עשיתם כן אלא נלחמתם בהם מתוך שנאה, ללא שום תועלת.
(ו) לָכֵן, חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים, ובכך נחתם גזר דינם בשבועה, כִּי לְדָם אֶעֶשְׂךָ – כפי ששפכת את דמם של ישראל, כן תהיה ארצכם מלאה דם הרוגים, וְדָם יִרְדְּפֶךָ – האויבים הרודפים אתכם לא ירצו לִשְׁבּוֹת בני אדם או לשלול שלל, אלא רק לשפוך את דמכם [ונרמזה בכך גם מליצה, כי כשם ששמכם אדום כך ירדפו אתכם לשפוך את דמכם], אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדְּפֶךָ – בגלל ששנאתך לישראל לא היתה מחמת תועלת או מיראת נזק, אלא שנאת דם לישראל מצד עצמם, ומחמת כן ירדוף אותך עונש זה שישפך דמך.
(ז) ובאחרית הימים יבוא עליכם העונש הזה, וְנָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר לְשִׁמְמָה וּשְׁמָמָה – להוסיף שממון על השממה הראשונה שכבר היתה שם, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנּוּ לגמרי עֹבֵר וָשָׁב.
