משנה ב: הָיָה מֵבִיא פְיָלִי שֶׁל חֶרֶס חֲדָשָׁה, וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֲצִי לֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רְבִיעִית. כְּשֵׁם שֶׁמְּמַעֵט בַּכְּתָב, כָּךְ מְמַעֵט בַּמָּיִם. נִכְנַס לַהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ, וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה וְטַבְלָה שֶׁל שַׁיִשׁ וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָהּ. וּכְשֶׁהוּא מַגְבִּיהָהּ, נוֹטֵל עָפָר מִתַּחְתֶּיהָ וְנוֹתֵן כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם:
משנה ב: נאמר בתורה (במדבר ה יז, כג-כד) 'וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם', 'וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים, וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים', במשניות הבאות יבואר סדר הכנת המים והשקאת הסוטה: הָיָה מֵבִיא פְיָלִי – כוס שֶׁל חֶרֶס חֲדָשָׁה, וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֲצִי לֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, היה נותן לתוכה רְבִיעִית, ומוסיפה המשנה ואומרת, כְּשֵׁם שֶׁמְּמַעֵט רבי יהודה בַּכְּתָב, וכפי שיבואר להלן (מ"ג) שהוא סובר שכותבים חלק מועט מפרשה זו, כָּךְ מְמַעֵט רבי יהודה בַּמָּיִם שלתוכם מוחקים את המגילה, ומצריך רק רביעית. נִכְנַס הכהן לַהֵיכָל, וּפָנָה לִימִינוֹ, וכיון שאמרה תורה לקחת עפר מקרקע המשכן, ובבית המקדש היתה הקרקע מרוצפת באבני שיש, וּמָקוֹם מיוחד הָיָה שָׁם, אַמָּה עַל אַמָּה, השונה משאר רצפת ההיכל, וְטַבְלָה שֶׁל שַׁיִשׁ היתה שם בגודל זה, וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָהּ, כדי שתהיה אפשרות להגביה את אותה טבלת שיש מבין שאר הרצפה העשויה כולה אבני שיש, וּכְשֶׁהוּא מַגְבִּיהָהּ, לאותה טבלת שיש, נוֹטֵל עָפָר מִתַּחְתֶּיהָ, וְנוֹתֵן בשיעור שיש בו כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה ויהיה ניכר עַל הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) 'וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם':
