משנה ה: חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. בְּכָל לְבָבְךָ, בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע. וּבְכָל נַפְשְׁךָ, אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ. וּבְכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מָמוֹנֶךָ. דָּבָר אַחֵר בְּכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד.
משנה ח: חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ את ברכת 'דיין האמת' עַל הָרָעָה, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ ברכת 'הטוב והמטיב' או 'שהחיינו' עַל הַטּוֹבָה, והיינו שיברך גם על הרעה בשמחה ובלב טוב, ויקבל מוסר הבורא בסבר פנים יפות, ויחשוב שהכל לכפרת עוונותיו. [ויש שפירשו, לפי שאין אדם יודע תכלית כל ענין, ויש דברים הנראים מתחילתם רעים, וסופם טובה גדולה, ויש דברים הנראים מתחילה כטובה, וסופם רע (רמב"ם)], שֶׁנֶּאֱמַר 'וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ', וכך נדרש הפסוק, 'בְּכָל לְבָבְךָ', ומכך שלא נאמר 'בכל לבך', אלא 'בכל לבבך', יש לדרוש שעבודת ה' היא בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רַע, כלומר, 'יצר טוב' היינו קיום מצוות עשה, ו'יצר רע' היינו כבישת היצר מלעבור עבירות (רבינו יונה) [ויש מפרשים, שאפילו בשעת כעס ורוגז, שזהו 'יצר רע', צריך האדם לעבוד את ה' (רמב"ם)]. וּ'בְּכָל נַפְשְׁךָ', אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. וּ'בְּכָל מְאֹדֶךָ', בְּכָל מָמוֹנְךָ, שצריך האדם למסור ולהפסיד את כל ממונו כדי שלא יעבור על איסור אחד מן התורה. דָּבָר אַחֵר, בְּכָל מְאֹדֶךָ נדרש מלשון 'מידה', בְּכָל מִדָּהּ וּמִדָּה שֶׁהוּא [-הקדוש ברוך הוא] מוֹדֵד לְךָ, בין מידה טובה ובין מידה הנראית רעה, הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד, ומכאן נלמד הדין שפתחה בו המשנה, שצריך לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה.
