כ מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד ׀ בְּי֣וֹם קָ֭רָה חֹ֣מֶץ עַל־נָ֑תֶר וְשָׁ֥ר בַּ֝שִּׁרִ֗ים עַ֣ל לֶב־רָֽע׃
֍ ֍ ֍
(כ) מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה – כמו בגד של קישוט ['מעדה' מלשון עדי, תכשיט] ביום חורף קר, שמלבד זאת שאינו מתאים ליום כזה ואינו מקשט, הרי גם אינו מועיל לחמם את הגוף, וכמו חֹמֶץ הנשפך עַל נָתֶר – על כלי העשוי אדמה, שלרוב חולשתו של הכלי הרי הוא נמס ונהרס מחריפותו של החומץ, וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב רָע – כך הוא מי שבא לשמח על ידי שירים את מי שלבו רע עליו, כי באותו זמן השירים הללו לא יוסיפו לו שמחה, אלא ישברו את לבו יותר ולא יחזקו את כוחות נפשו [והנמשל הוא שיש להתאים כל ענין לדבר המוכן לקבלו, וחז"ל דרשו מכאן שלא ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון, שהוא כמו כלי פגום שאינו יכול לקבל ולהכיל את דברי התורה].
