מסכת מכות – פרק שני
משנה
אֵלּוּ הֵן הַגּוֹלִין, ההורג נפש בשגגה.
גמרא
תַּאנָא בברייתא, תַּלְמִיד שֶׁגָּלָּה לעיר מקלט, מַגְלִּין גם את רַבּוֹ עִמּוֹ, כדי שימשיך ללמוד ממנו תורה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט ה) 'הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי', ומלשון זו יש ללמוד דעָבֵיד לְהוּ מִידֵי דְתִּהֶוֵי לֵיהּ חַיּוּתָא – שתהיה לו אפשרות 'לחיות' שם, 'וחיי בעלי חכמה ומבקשיה, בלא תלמוד, כמיתה חשובין' (רמב"ם).
אָמַר רַבִּי זֵירָא, מִכָּאן יש ללמוד, שֶׁלֹּא יִשְׁנֶה אָדָם – לא ילמד תורה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, שמא עוונותיו של התלמיד יגרמו לו להרוג אדם בשגגה, ויתחייב התלמיד גלות, ויצטרך רבו לגלות עמו.
הדרן עלך אלו הן הגולין
מסכת מכות – פרק שלישי
משנה
אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין, הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ וְכוּ'. הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים, ועבר בכך על איסור תורה, שנאמר (דברים כב ו) 'כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ, אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים', רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לוֹקֶה על כך שעבר על איסור לא תעשה, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ – אינו יכול לתקן את האיסור שעשה על ידי שישלח כעת את האם, ואף שנאמר לאחר איסור נטילת האם על הבנים 'שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים', כוונת התורה שלא תקח את האם על הבנים, אלא תחילה תשלחנה, אך אם כבר נטל את האם אינו יכול לתקן זאת על ידי שישוב וישלחנה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אף שכבר נטל את האם, יכול הוא לתקן את הלוא, על ידי שמְשַׁלֵּחַ עתה את האם, וְאֵינוֹ לוֹקֶה, כיון שמסדר הפסוקים יש ללמוד שגם לאחר שנטל את האם, יכול הוא לקיים מצוות שילוח.
מסיימת המשנה ומבארת שלדעת חכמים פטור זה אינו דוקא במצוות שילוח הקן, אלא זֶה הַכְּלָל, כָּל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵׂה, אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ מלקות.
גמרא
תָּאנִי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן – שנה ה'תנא', והוא אמורא השונה ברייתות, לפני רבי יוחנן, ברייתא זו, כָּל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵׂה, כגון שילוח הקן, שתחילה עבר ונטל את האם על הבנים, אם חזר וקִיֵּים את ה'עֲשֵׂה' שֶׁבָּהּ, והיינו ששלח את האם, פָּטוּר ממלקות, ואם בִּיטֵל עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ, והיינו שעשה מעשה המבטל את האפשרות לתקן את הלאו, וכגון ששחט את האם, חַיָּב. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לאותו 'תנא', מַאי קָא אָמַרְתְּ – מה הוא הכלל שאמרת בענין זה, שאם קִיֵּים את העשה הרי הוא פָּטוּר, ומשמע שאם לֹא קִיֵּים, אף על פי שלא ביטלו בידים, ויכול הוא עדיין לקיימו, מכל מקום הוא חַיָּב, ומאידך שנית שרק אם בִּיטֵל הוא חַיָּב, ומשמע שאם לֹא בִּיטֵל, אף על פי שלא קיים, הרי הוא פָּטוּר, ונמצא שדבריך סותרים אלו את אלו. ולכן, תְּנִי – כך יש לך לשנות, 'קִיְּימוֹ' וְ'לֹא קִיְּימוֹ', כְּלוֹמַר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בִּטְּלוֹ לַעֲשֵׂה, מכל מקום כֵּיוָן שֶׁלֹּא קִיְּימוֹ, הרי זה לוֹקֶה עַל כך שעבר באיסור לֹא תַּעֲשֶׂה.
