ט) כל תבשיל שאסור לשהותו, אם עבר ושיהה אותו בשבת, אסור לאוכלו עד מוצאי שבת, וימתין בכדי שיעשו – שיעור זמן שהיה ניתן לשהותו לאחר השבת. ואם שכחו והשהו באופן האסור, אם זהו תבשיל שלא בשל כל צרכו הוא, אסור עד מוצאי שבת, ואם זהו תבשיל שבשל כל צרכו הוא, ומצטמק ויפה לו, מותר לאכלו מיד בשבת.
י) כל תבשיל שמותר לשהותו על גבי האש, כשנוטלים אותו בשבת אסור להחזירו למקומו, ואין מחזירין לעולם אלא על גבי כירה גרופה או מכוסה, או בכירה וכופח שהוסקו בקש וגבבא, והוא שלא הניח הקדרה על גבי הקרקע. אבל משהניחה על גבי קרקע, אין מחזירין אותה, ואפילו על גבי כירה גרופה או מכוסה. ואין מחזירין לתנור, ולא לכופח שהוסקו בגפת או בעצים אף על פי שגרף או כסה את הגחלים, מפני שהבלן חם ביותר, וכל שאין מחזירין עליו, אין סומכין לו תבשיל בשבת:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
