כה וְכָֽרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית שָׁל֔וֹם וְהִשְׁבַּתִּ֥י חַיָּֽה־רָעָ֖ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְיָֽשְׁב֤וּ בַמִּדְבָּר֙ לָבֶ֔טַח וְיָֽשְׁנ֖וּ בַּיְּעָרִֽים׃ כו וְנָֽתַתִּ֥י אוֹתָ֛ם וּסְבִיב֥וֹת גִּבְעָתִ֖י בְּרָכָ֑ה וְהֽוֹרַדְתִּ֤י הַגֶּ֨שֶׁם֙ בְּעִתּ֔וֹ גִּשְׁמֵ֥י בְרָכָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃
֍ ֍ ֍
(כה) וממשיך על דרך המשל, שהמשיל את ישראל לצאן, ובזמן הרועים הרעים היו הצאן לבז על ידי שודדים, ונטרפו על ידי חיות רעות, אך עתה לא יהיה כן, ועוד לפני שיגיעו לארץ ישראל, בהיותם בארץ העמים, יסיר ה' מהם את עול השעבוד של הגוים, וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, שלא יעבור עליהם אויב ושודד, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ. ועל ידי ברית השלום עם בני האדם וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח, ללא פחד מאויבים, ועל ידי שלא יהיו עוד חיות רעות, וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים [והמדבר והיער זהו משל לארצות הגוים שישראל יהיו בם באותו הזמן, וישלח להם ה' לשם את הברכה].
(כו) וְנָתַתִּי אוֹתָם – את המדבר והיערות המוזכרים בפסוק הקודם, וּסְבִיבוֹת גִּבְעָתִי – את המקומות שמסביב לארץ ישראל וירושלים, לבְּרָכָה, וְהוֹרַדְתִּי שם את הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ, והגם שבדרך כלל גשמים היורדים במדבר וביער אינם סימן ברכה [כי זהו מקום שאין בו ישוב בני אדם ואינם צריכים לגשמים], הרי עתה גִּשְׁמֵי בְרָכָה יִהְיוּ, כי לא יתמעטו הגשמים שבישוב מחמת גשמים אלו.
