(א) וַיְהִ֞י בְּבֹ֨א דָוִ֧ד וַֽאֲנָשָׁ֛יו צִֽקְלַ֖ג בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י וַעֲמָֽלֵקִ֣י פָֽשְׁט֗וּ אֶל־נֶ֨גֶב֙ וְאֶל־צִ֣קְלַ֔ג וַיַּכּוּ֙ אֶת־צִ֣קְלַ֔ג וַיִּשְׂרְפ֥וּ אֹתָ֖הּ בָּאֵֽשׁ׃ (ב) וַיִּשְׁבּ֨וּ אֶת־הַנָּשִׁ֤ים אֲשֶׁר־בָּהּ֙ מִקָּטֹ֣ן וְעַד־גָּד֔וֹל לֹ֥א הֵמִ֖יתוּ אִ֑ישׁ וַיִּֽנְהֲג֔וּ וַיֵּֽלְכ֖וּ לְדַרְכָּֽם׃ (ג) וַיָּבֹ֨א דָוִ֤ד וַֽאֲנָשָׁיו֙ אֶל־הָעִ֔יר וְהִנֵּ֥ה שְׂרוּפָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וּנְשֵׁיהֶ֛ם וּבְנֵיהֶ֥ם וּבְנֹֽתֵיהֶ֖ם נִשְׁבּֽוּ׃ (ד) וַיִּשָּׂ֨א דָוִ֜ד וְהָעָ֧ם אֲשֶׁר־אִתּ֛וֹ אֶת־קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ עַ֣ד אֲשֶׁ֧ר אֵין־בָּהֶ֛ם כֹּ֖חַ לִבְכּֽוֹת׃ (ה) וּשְׁתֵּ֥י נְשֵֽׁי־דָוִ֖ד נִשְׁבּ֑וּ אֲחִינֹ֨עַם֙ הַיִּזְרְעֵלִ֔ית וַֽאֲבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֥ל הַֽכַּרְמְלִֽי׃ (ו) וַתֵּ֨צֶר לְדָוִ֜ד מְאֹ֗ד כִּֽי־אָמְר֤וּ הָעָם֙ לְסָקְל֔וֹ כִּֽי־מָ֨רָה֙ נֶ֣פֶשׁ כָּל־הָעָ֔ם אִ֖ישׁ עַל־בָּנָ֣ו וְעַל־בְּנֹתָ֑יו וַיִּתְחַזֵּ֣ק דָּוִ֔ד בַּֽה֖' אֱלֹהָֽיו׃
֍ ֍ ֍
(א) וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו צִקְלַג, והיה זה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי מעת אשר עזבו את העיר ללכת עם אכיש, וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל נֶגֶב וְאֶל צִקְלַג, כיון שנודע להם שדוד היה מכה תמיד את אנשיהם, וַיַּכּוּ – כבשו אֶת צִקְלַג, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ.
(ב) וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ, מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, והיה זה בהשגחת ה' אשר לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ, וַיִּנְהֲגוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם. ודבר זה היה סיבה מאת ה', שיהיה דוד טרוד להלחם בהם, וכך יהא פטור מלהצטרף לישראל למלחמתם בפלישתים.
(ג) וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל הָעִיר, וְהִנֵּה היא שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ, וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּוּ.
(ד) וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ, עַד אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כֹּחַ לִבְכּוֹת.
(ה) וּשְׁתֵּי נְשֵׁי דָוִד נִשְׁבּוּ, אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית, וַאֲבִיגַיִל שהיתה אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי.
(ו) וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד – היתה הצרה גדולה אל דוד, כִּי אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ, וטענו נגדו שהיה לו להניח מקצת האנשים בעיר, לשמור על הנשים, כִּי מָרָה נֶפֶשׁ כָּל הָעָם אִישׁ עַל בָּנָו הקטנים וְעַל בְּנֹתָיו, וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּה' אֱלֹהָיו אשר משחו למלכות.
