מסכת יומא, פרק א, משנה ח

משנה ח: בְּכָל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת, וּבָרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, וְלֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל:
בְּכָל יוֹם מימות השנה היו תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ – מוציא במחתה מהדשן שעל מזבח הנחושת, ונותנו על הקרקע במזרחו של כבש, בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר – בזמן קריאת התרנגול אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו. אבל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים היו עושים כן מֵחֲצוֹת הלילה, כיון שהכהן הגדול עושה את כל עבודות של היום, וכדי שלא ייחלש היו מתחילים את העבודות מוקדם יותר, ולאחר תרומת הדשן היו עושים את שאר העבודות של פינוי אברי הקרבנות, וסידור המערכות וכו', כדי שיסיימו את כל העבודות עד שיגיע זמן שחיטה של קרבן התמיד, ומתוך שיוקרב התמיד מוקדם, יהיה יותר זמן לעשיית שאר העבודות של היום, ויוכל הכהן הגדול לנוח בין עבודה לעבודה. וּבָרְגָלִים, שיהודים רבים עולים לרגל ויש קרבנות רבים, וצריך זמן רב לפנות את הדשן המרובה לאמצע המזבח, למקום המכונה 'תפוח', היו תורמים את המזבח מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה של הלילה, וְלֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת ברגלים עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל שבאו להקריב את קרבנותיהם מיד לאחר התמיד.