משנה ז: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ, אֵינוֹ נִמְחָל לוֹ עַד שֶׁיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת וְגוֹ'. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְגוֹמֵר. הָאוֹמֵר סַמֵּא אֶת עֵינִי, קְטַע אֶת יָדִי, שְׁבוֹר אֶת רַגְלִי, חַיָּב. עַל מְנָת לִפְטוֹר חַיָּב. קְרַע אֶת כְּסוּתִי, שְׁבוֹר אֶת כַּדִּי חַיָּב. עַל מְנָת לִפְטוֹר פָּטוּר. עֲשֵׂה כֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי, עַל מְנַת לִפְטוֹר חַיָּב, בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ:
לאחר שהתבארו דיני תשלומי הממון של המבייש את חבירו, מבארת המשנה שאין די בתשלום ממון על הבושת:
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא [-החובל] נוֹתֵן לוֹ לנחבל את דמי בושתו, אֵינוֹ נִמְחָל לוֹ צערו שמצטער על הבושה, עַד שֶׁיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ החובל שימחל לו, שֶׁנֶּאֱמַר לגבי אבימלך שנטל את שרה, ואמר לו הקב"ה שיחזירנה לאברהם, 'וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה' וְגוֹ', ובודאי לא יבקש אבימלך מאברהם שיתפלל עליו בלא שיפייסנו תחילה. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי, שֶׁנֶּאֱמַר 'וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹקִים וַיִרְפָּא אֱלֹקִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ' וְגוֹ'.
הָאוֹמֵר לחבירו 'סַמֵּא אֶת עֵינִי', 'קְטַע אֶת יָדִי', 'שְׁבוֹר אֶת רַגְלִי', ועשה כן, חַיָּב, כיון שבודאי לא התכוין לכך באמת. ואפילו אם אמר לו שיעשה כן עַל מְנָת לִפְטוֹר, מכל מקום חַיָּב, כיון שאין אדם מוחל על צער גופו, ולא התכוין לכך.
האומר לחבירו 'קְרַע אֶת כְּסוּתִי', 'שְׁבוֹר אֶת כַּדִּי', ועשה כן הלה, חַיָּב לשלם [והיינו באופן שהגיע אליו החפץ בתורת שמירה, כיון שכבר התחייב באחריות החפץ חייב בתשלומיו, אך אם לא קיבל עליו שמירתו, ואמר לו 'שבור את כדי' וכדומה, ועשה כן, פטור]. אך אם אמר לו בפירוש שיעשה כן עַל מְנָת לִפְטוֹר, [אף אם בא החפץ לידו בתורת שמירה], פָּטוּר.
אמר האדם לחבירו עֲשֵׂה כֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי, אף אם אמר לו עַל מְנַת לִפְטוֹר, חַיָּב הלה, בֵּין על היזק בְּגוּפוֹ ובֵין על היזק בְּמָמוֹנוֹ, ואפילו אמר לו שיעשה כן והוא ישלם, חייב השליח, לפי שאין שליח לדבר עבירה.
