ג שׁ֣וֹט לַ֭סּוּס מֶ֣תֶג לַֽחֲמ֑וֹר וְ֝שֵׁ֗בֶט לְגֵ֣ו כְּסִילִֽים׃
֍ ֍ ֍
(ג) בעלי החיים אינם משכילים מעצמם ללכת בדרך הנכונה, ולכן יש צורך בשׁוֹט לַסּוּס, שעל ידי ההכאה יבין להיכן עליו ללכת, מֶתֶג לַחֲמוֹר – ולחמור שהוא סכל יותר, ולא יבין גם על ידי שוט, יש צורך ברסן העוצר אותו מללכת בשעת הצורך, וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים – כך הכסיל שנוטה מדרך החכמה מחמת תאוותיו, צריך הוא שוט של יסורים שיכה אותו על גוו, ויוליך אותו בעל כרחו בדרך הסלולה, כי לולא זאת ילך אחר יצריו ותשוקותיו, כבעל חיים שאינו מבין את הדרך הנכונה ללכת בה [ואמנם התבאר לעיל (פרק י"ז פסוק י"א) שאין ההכאה מועילה לכסיל, כיון שהוא יודע את חוקי החכמה ונוטה מהם מחמת תאוותיו, וצריך לומר ששם הכוונה שאין ההכאה מועילה לשנות את פנימיותו, אך כאן מבאר שההכאה מועילה להוליכו בעל כרחו בדרך הסלולה, אף שלא ישתנה בכך שינוי פנימי ואמיתי, ובדומה לבעל חיים שההכאה מועילה להוליכו בדרך הישרה, אף שלאחר שיפסיקו להכותו יחזור לסורו].
