משנה ב: גָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה, עֲבָדִים וְהִזְקִינוּ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בָּעֲבָדִים אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ. גָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִסְדַּק, פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ, יַיִן וְהֶחֱמִיץ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. מַטְבֵּעַ וְנִפְסַל, תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת, חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, בְּהֵמָה וְנֶעֶבְדָה בָהּ עֲבֵרָה, אוֹ שֶׁנִּפְסְלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצֵאת לִסָּקֵל, אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ:
משנתנו ממשיכה לדון בדיני גזילה שהשתנתה:
אדם שגָּזַל בְּהֵמָה, וְהִזְקִינָה, או שגזל עֲבָדִים כנעניים וְהִזְקִינוּ, והם שוים עתה פחות, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה, שהיו שווים יותר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בָּעֲבָדִים, אוֹמֵר לוֹ הגזלן 'הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ', כיון שעבדים כנעניים הוקשו לקרקעות, וכמו שקרקע אינה נגזלת [שהרי לעולם היא עומדת ברשות הבעלים], כך בעבדים לא שייכים קניני גזילה, וכיון שהעבד עומד עדיין ברשות בעליו, הנגזל, יכול הגזלן לומר לו 'הרי שלך לפניך', אף אם עתה הוא שוה פחות מכפי שהיה שוה בשעת הגזילה.
גָּזַל מַטְבֵּעַ, וְנִסְדַּק, או שגזל פֵּרוֹת, וְהִרְקִיבוּ, או יַיִן וְהֶחֱמִיץ, הרי זה שינוי הניכר בחפץ הנגזל, וקנה הגזלן את החפץ בשינוי זה, ומְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה, שהיה הדבר שוה יותר. אבל אם גזל מַטְבֵּעַ, וְנִפְסַל – פסלתו המלכות שבאותו מקום, אבל עדיין ניתן להשתמש בו במקומות אחרים, או שגזל תְּרוּמָה, וְנִטְמֵאת, ושוה עתה פחות מכפי שהיתה שוה בשעת הגזילה, או שגזל חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, והרי הוא אסור באכילה ובהנאה, או שגזל בְּהֵמָה שהוקדשה לקרבן, וְנֶעֶבְדָה בָהּ עֲבֵרָה, כגון שהשתחוה לה אדם לשם עבודה זרה, ופסלה בכך מהקרבה בבית המקדש, אוֹ שֶׁנִּפְסְלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, כגון שנפל בה מום בעין [באופן שאינו מפחית את שוויה], אוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצֵאת לִסָּקֵל, מחמת שנגחה אדם והמיתה אותו, כיון שכל אלו הם נזקים שאינם ניכרים, אוֹמֵר לוֹ הגזלן 'הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ', ואף שעתה החפץ הגזול שוה פחות מכפי שהיה בשעת הגזילה, אינו חייב לשלם לו על כך.
