משנה ב: אֵין פּוֹחֲתִין לַפֵּאָה מִשִּׁשִּׁים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין לַפֵּאָה שִׁעוּר. הַכֹּל לְפִי גֹדֶל הַשָּׂדֶה, וּלְפִי רֹב הָעֲנִיִּים, וּלְפִי רֹב הָעֲנָוָה:
משנה ב: כפי שהתבאר לעיל, לא נתנה התורה שיעור להנחת פאה בשדה, אך חכמים אמרו שאֵין פּוֹחֲתִין לַפֵּאָה מִשִּׁשִּׁים – מאחד מששים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ שמן התורה אֵין לַפֵּאָה שִׁעוּר. אמנם גם מה שאמרו חכמים שיתן האדם אחד מששים, הַכֹּל לְפִי גֹדֶל הַשָּׂדֶה, וּלְפִי רֹב הָעֲנִיִּים, שאם יש לו שדה גדולה והעניים מועטים, יכול לתת פחות מאחד מששים, כיון שאף שיעור זה יספיק לעניים, ואם שדהו קטנה והעניים מרובים, יתן יותר מאחד מששים, כדי שיהיה די תבואה לעניים, וּלְפִי רֹב הָעֲנָוָה – לפי מה ש'ענתה' הארץ, כלומר, לפי ריבוי התבואות שהוציאה לו השדה כך יוסיף לתת לעניים.
