משנה ג: עַד שֶׁלֹּא נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה אָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה, מְגִלָּתָהּ נִגְנֶזֶת, וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדָּשֶׁן. וְאֵין מְגִלָּתָהּ כְּשֵׁרָה לְהַשְׁקוֹת בָּהּ סוֹטָה אַחֶרֶת. נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה וְאָמְרָה טְמֵאָה אָנִי, הַמַּיִם נִשְׁפָּכִין וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדָּשֶׁן. נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה וְאָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה, מְעַרְעֲרִים אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ:
משנה ג: לאחר שנכתבה המגילה, עַד שֶׁלֹּא [-קודם ש]נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה, אם אָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה, אף על פי שאינה מודה שנטמאה, אין כופים אותה לשתות, אלא מְגִלָּתָהּ נִגְנֶזֶת בצד ההיכל, וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדָּשֶׁן, ונשארת היא באיסורה על בעלה, ויוצאת ללא כתובה, וְאֵין מְגִלָּתָהּ כְּשֵׁרָה לְהַשְׁקוֹת בָּהּ סוֹטָה אַחֶרֶת, כיון שצריכה מגילת סוטה להיכתב לשמה.
נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה, וְאָמְרָה טְמֵאָה אָנִי, הרי הַמַּיִם נִשְׁפָּכִין ואין בהם קדושה, מאחר והמים המרים ניתנו רק כדי לברר את הספק, ואילו כאן כשהודתה הרי האמת מבוררת, וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדָּשֶׁן.
נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה, וְאָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה, מְעַרְעֲרִים – מבלבלים ומהממים אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ, שמא טהורה היא, ורק מחמת הפחד אינה רוצה לשתות.
