ו מְקַצֶּ֣ה רַ֭גְלַיִם חָמָ֣ס שֹׁתֶ֑ה שֹׁלֵ֖חַ דְּבָרִ֣ים בְּיַד־כְּסִֽיל׃ ז דַּלְי֣וּ שֹׁ֭קַיִם מִפִּסֵּ֑חַ וּ֝מָשָׁ֗ל בְּפִ֣י כְסִילִֽים׃
֍ ֍ ֍
(ו) וכך תשיב לכסיל, דרך משל, מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שֹׁתֶה – כשם ששתיית היין 'מקצצת' את רגליו של השיכור, כי אינו יכול לעמוד על רגליו וללכת כראוי, כך הכסיל במשתה תאוותו 'שותה' את החמס במעשיו הרעים, וחמס זה מקצץ את רגליו של הכסיל, שאינו יכול לעמוד איתן כנגד תאוותיו, וחמס זה ששתה הכסיל, לאחר שקיצץ את רגליו, מוסיף ושֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל, כפי שיבאר בפסוק הבא.
(ז) ומה הם הדברים ששולח החמס ביד הכסיל, דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ – הַפִּסֵּחַ, שאינו יכול ללכת על רגליו, ראוי לחתוך לו גם את שוקיו ['דליו' הוא מלשון לדלות ולהגביה, כלומר לחותכם ולהסירם], כי אדם בריא נסמך על שוקיו כדי ללכת, אבל הפסח שבין כך אינו יכול ללכת, השוקיים שלו הם רק למשא מיותר עבורו, וכדאי לחותכם, וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים – וזהו המשל לדברים שבפי הכסילים, כי הכסיל שהשתכר ביין תאוותיו, ואינו יכול לעמוד על רגליו ולנהוג כפי דרכי החכמה, רוצה לקצץ גם את השוקיים, כלומר, להטיל ספיקות ביסודות החכמה ולכרתם, כי מאחר ובין כך אינו הולך בדרכי החכמה מחמת תאוותיו, הרי שכללי החכמה הידועים לו הם רק למשא עבורו, ורוצה הוא לקצצם, כפי שהפסח רוצה לקצץ את שוקיו.
