משנה ד: כְּלָל אָמְרוּ בַּפֵּאָה. כָּל שֶׁהוּא אֹכֶל, וְנִשְׁמָר, וְגִדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ, וּלְקִיטָתוֹ כְאַחַת, וּמַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם, חַיָּב בַּפֵּאָה. וְהַתְּבוּאָה וְהַקִּטְנִיּוֹת בַּכְּלָל הַזֶּה:
משנה ד: משנתנו מבארת אילו גידולי קרקע חייבים בפאה: כְּלָל אָמְרוּ בַּפֵּאָה, כָּל שֶׁהוּא אֹכֶל – עומד לאכילה, למעט צמחים המשמשים לצביעה, אף אם הם נאכלים בשעת הדחק, וְנִשְׁמָר, למעט הפקר שאינו נשמר, וְגִדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ, למעט כמהין ופטריות שאינם יונקים מהארץ אלא מהאויר, וּלְקִיטָתוֹ כְאַחַת – כולו נלקט יחד, למעט תאנים וכדומה, שכל עץ מבשיל את פירותיו במן אחר, וּמַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם, למעט ירקות שאי אפשר לשומרם, כיון שהם מתעפשים מיד, חַיָּב בַּפֵּאָה. וְהַתְּבוּאָה וְהַקִּטְנִיּוֹת בַּכְּלָל הַזֶּה – יש בהם את כל התנאים הללו, וחייבים בפאה:
