משנה ב: וְלָמָה הֻצְרְכוּ לְכָךְ, שֶׁפַּעַם אַחַת עָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה וְדִמּוּ שֶׁהֵאִיר מִזְרָח, וְשָׁחֲטוּ אֶת הַתָּמִיד, וְהוֹצִיאוּהוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. הוֹרִידוּ כֹהֵן גָּדוֹל לְבֵית הַטְּבִילָה. זֶה הַכְּלָל הָיָה בַמִּקְדָּשׁ, כָּל הַמֵּסִיךְ אֶת רַגְלָיו טָעוּן טְבִילָה, וְכָל הַמַּטִּיל מַיִם טָעוּן קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלָיִם:
משנה ב: וְלָמָה הֻצְרְכוּ לְכָךְ, לצאת למקום גבוה ולראות אם הגיע זמן השחיטה, לפי שֶׁפַּעַם אַחַת, באחד מימות השנה, עָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה סמוך לעלות השחר, וְדִמּוּ שֶׁהֵאִיר מִזְרָח, וְשָׁחֲטוּ אֶת הַתָּמִיד, וְכיון שהוברר להם שטעו ועדיין היה לילה, הוֹצִיאוּהוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה [ומעשה זה לא אירע ביום הכפורים, כיון שאין הירח נמצא במזרח סמוך לעלות השחר אלא בסוף בחודש, ואילו יום הכפורים הוא בעשירי לחודש. ומכל מקום חששו שמא יארע להם ביום הכפורים טעות אחרת]. לאחר שהוברר שעלה השחר, הוֹרִידוּ כֹהֵן גָּדוֹל לְבֵית הַטְּבִילָה, כיון שהוא טעון טבילה לפני שיקריב את התמיד.
מוסיפה המשנה באותו ענין ואומרת, זֶה הַכְּלָל הָיָה בַמִּקְדָּשׁ, כָּל הַמֵּסִיךְ אֶת רַגְלָיו – נפנה לנקביו, טָעוּן טְבִילָה, וְכָל הַמַּטִּיל מַיִם טָעוּן קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלָיִם מן הכיור.
