לג כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה בְּיוֹם֙ טַֽהֲרִ֣י אֶתְכֶ֔ם מִכֹּ֖ל עֲוֹנֽוֹתֵיכֶ֑ם וְהֽוֹשַׁבְתִּי֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים וְנִבְנ֖וּ הֶֽחֳרָבֽוֹת׃ לד וְהָאָ֥רֶץ הַנְּשַׁמָּ֖ה תֵּֽעָבֵ֑ד תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר הָֽיְתָ֣ה שְׁמָמָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־עוֹבֵֽר׃ לה וְאָֽמְר֗וּ הָאָ֤רֶץ הַלֵּ֨זוּ֙ הַנְּשַׁמָּ֔ה הָֽיְתָ֖ה כְּגַן־עֵ֑דֶן וְהֶֽעָרִ֧ים הֶֽחֳרֵב֛וֹת וְהַֽנְשַׁמּ֥וֹת וְהַנֶּֽהֱרָס֖וֹת בְּצוּר֥וֹת יָשָֽׁבוּ׃
֍ ֍ ֍
(לג) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, כיון שחורבן הארץ בא מחמת העבירות, הרי הדברים תלויים זה בזה, ולכן בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם, אחרי התשובה השלימה והטהרה הגמורה, כאשר לא ישאר מהעוונות רושם כלל, וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת הֶעָרִים העזובות מיושביהם, וְנִבְנוּ גם הערים הֶחֳרָבוֹת, כי כמו שלא נשאר רושם מהעוונות כך לא ישאר רושם מהחורבן, אלא כל ארץ ישראל תהיה מיושבת.
(לד) וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה, תֵּעָבֵד, תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר, כי היתה מוחזקת בעיני כל רואיה לארץ שממה שאינה ראויה לעבודה.
(לה) וְאָמְרוּ באותו זמן כל הרואים אותה, הָאָרֶץ הַלֵּזוּ, הַנְּשַׁמָּה – שהיתה עד עתה שוממה, הָיְתָה כעת כְּגַן עֵדֶן. וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת, עתה בְּצוּרוֹת [-מבוצרות וחזקות] יָשָׁבוּ.
