ג כֹּֽבֶד־אֶ֭בֶן וְנֵ֣טֶל הַח֑וֹל וְכַ֥עַס אֱ֝וִ֗יל כָּבֵ֥ד מִשְּׁנֵיהֶֽם׃ ד אַכְזְרִיּ֣וּת חֵ֭מָה וְשֶׁ֣טֶף אָ֑ף וּמִ֥י יַֽ֝עֲמֹ֗ד לִפְנֵ֥י קִנְאָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ג) כֹּבֶד אֶבֶן – האבן כבדה מצד עצמה, אפילו כשהיא יחידה, וְנֵטֶל הַחוֹל – אבל החול אינו כבד מצד עצמו, כי כל גרגר חול בפני עצמו אינו כבד, ורק אם יטול האדם על כתפו חול רב יכביד עליו נטל החול, וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם – מחמת שיש בו את שני סוגי הכובד הללו, כי כל כעס בפני עצמו של האויל הוא כבד כאבן, וכאשר מצטרפים כעסיו המרובים של האויל יש בכך גם את החסרון של נטל החול.
(ד) יש שלשה מיני הנהגה שאינם תלויים זה בזה, אַכְזְרִיּוּת, חֵמָה – כעס פנימי, שלפעמים אינו נראה מיד כלפי חוץ, וְשֶׁטֶף אָף – כעס חיצוני הבא בשטף לנקום מיד באויבו, וכל אחד מהם אינו תלוי בחבירו ויכול להיות בפני עצמו, וּמִי יַעֲמֹד לִפְנֵי קִנְאָה – אך כאשר בא הדבר בדרך קנאה שמקנא האדם על כבודו המחולל, יהיו שלשת הדברים הללו יחד, כי ינקום מיד, בכעס פנימי ובאכזריות, ואין מי שיכול לעמוד כנגד זה.
