פרק ד, משנה א: טָרַף בַּקַּלְפִּי וְהֶעֱלָה שְׁנֵי גוֹרָלוֹת. אֶחָד כָּתוּב עָלָיו לַשֵּׁם וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו לַעֲזָאזֵל. הַסְּגָן מִימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ. אִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִימִינוֹ, הַסְּגָן אוֹמֵר לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַגְבֵּהַּ יְמִינְךָ. וְאִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִשְׂמֹאלוֹ, רֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַגְּבֵּהַּ שְׂמֹאלְךָ. נְתָנוֹ עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וְאוֹמֵר, לַה' חַטָּאת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר חַטָּאת, אֶלָּא לַה'. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
משנתנו חוזרת לאמור לעיל (פרק ג משנה ט) שלאחר הוידוי של הכהן הגדול על הפר היה ניגש להטיל גורל על שני השעירים, מי לה' ומי לעזאזל. טָרַף בַּקַּלְפִּי – חטף במהירות וְהֶעֱלָה מהקלפי שְׁנֵי גוֹרָלוֹת, אֶחָד כָּתוּב עָלָיו לַשֵּׁם וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו לַעֲזָאזֵל [וכיון שסימן טוב היה להם שעולה הגורל של ה' בימין, היה חוטף במהירות, כדי שלא יהיה לו זמן להתבונן ולמשש איזה גורל הוא לה' וליטלו בימין, אלא חוטף ונוטל כפי הבא לידו], הַסְּגָן עומד מִימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב עומד מִשְּׂמֹאלוֹ. אִם הגורל שֶׁל שֵׁם עָלָה בִימִינוֹ, הַסְּגָן אוֹמֵר לוֹ, אִישִׁי [-אדוני] כֹהֵן גָּדוֹל, הַגְבֵּהַּ יְמִינְךָ. וְאִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִשְׂמֹאלוֹ, רֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַגְּבֵּהַּ שְׂמֹאלְךָ. נְתָנוֹ – מניח את הגורלות עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וְאוֹמֵר, 'לַה' חַטָּאת' [ואף כאן היה מבטא את השם המפורש] רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר 'חַטָּאת', אֶלָּא רק 'לַה". וְהֵן – הכהנים העומדים שם ושומעים את השם המפורש, עוֹנִין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
תפריט
תפריט
שישי
כ"א אייר התשפ"ו
