שנינו במשנה 'אוי להם לבריות מעלבונה של תורה', ופירשו המפרשים, שהרי הלומד בתורה נחשב כמו אדם שאומרים לו, ספור זהובים, וכל אשר תספור – תקח לך, שבודאי לא ייעף ולא ייגע מלהיות מונה והולך כל היום וכל הלילה, ואם יתעצל ולא ימנה הרי זה מבזה את הזהובים ומודה שאינם חשובים בעיניו, כן הדבר הזה.
ואפילו אם ילמד האדם כל היום וכל הלילה, רק חצי שעה ירצה לפנות עצמו לבטלה, לעסוק בשחוק או בדברים בטלים ולהיות מיושבי קרנות, אין הדבר פוטר אותו מיום הדין. וכמאמר רבי ישמעאל שאמר לבן אחותו ששאל אותו לאחר שלמד את כל התורה כולה, אם מותר לו ללמוד חכמה יוונית, ואמר לו, נאמר בפסוק 'והגית בו יומם ולילה', צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמד בה חכמה יונית. וכבר אמרו חז"ל שכל הצרות והרעות הבאות לעולם על הכלל ועל הפרט ועיכוב ביאת המשיח, הכל הוא בעוון ביטולה של תורה.
