יא) הלוקח בית בארץ ישראל מן הנכרי, מותר לו לומר לנכרי לכתוב לו שטר מכירה בשבת, לפי שאמירה לנכרי בשבת אסורה מדבריהם, ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו חכמים איסור בדבר זה, וכן דינו של הלוקח בית מהם [-מהנכרים] בסוריא, לפי שסוריא דינה כארץ ישראל לדבר זה:
יב) פוסק אדם עם הנכרי על המלאכה שיעשה עבורו, וקוצץ דמים בקבלנות, לא לפי ימי עבודתו, והנכרי עושה לעצמו ואף על פי שהוא עושה בשבת, מותר. וכן השוכר את הנכרי לימים הרבה, מותר, אף על פי שהוא עושה מלאכה גם בשבת. כיצד, כגון ששכר הנכרי לשנה או לשתים שיכתוב לו או שיארוג לו, הרי זה כותב ואורג בשבת, ומותר, כאלו קצץ עמו שיכתוב לו ספר או שיארוג לו בגד בקבלנות, שהוא עושה בכל עת שירצה, ואף שכירות זו דומה לקבלנות, והוא – ובתנאי שלא יחשוב עמו שכרו לפי כל יום ויום:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
