והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו
֍ ֍ ֍
טז. ללמדנו, שכאשר רואה האדם שמגיע אליו דבר טוב, לא ימעט מחמת כן בבקשת טובות נוספות, אלא ישתדל שיגיעו אליו כל הטובות אשר נראה לו שהן נכונות עבורו, ולכן בשעה ששלח אבנר לדוד שרצונו לכרות עמו ברית, לא נמנע מלבקשו שיביא עמו את מיכל אשתו [ותועלת נוספת היתה לו בכך, שאילו היו מעשי אבנר בדרך ריגול ותחבולה, יוודע לו הדבר על ידי מיכל. ועוד, שכבוד גדול היה לו בכך שבעוד שאיש בשת מולך על חלק מישראל, היה מוכרח לשלוח אליו את מיכל אשתו].
יז. להודיע, כי 'ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו', ולכן סיבב ה' שאבנר, שהוא היה המתנגד העיקרי להמלכת דוד [שהיה שר צבאו של שאול ברודפו אחרי דוד, והוא המליך את איש בשת], הוא נעשה הכלי העיקרי להסב את המלוכה לדוד ולהסירה מבית שאול.
יח. ללמדנו שראוי לאדם לפחד תמיד מדברים העשויים לבא אליו, כי הנה אבנר לא פחד מיואב, ולא חשש שינקום את נקמת דמו של עשהאל, ולא פחד לבא לחברון, ולא ביקש מדוד שישלים ביניהם, ולכן הצליח יואב להורגו. ויש ללמוד מכך שאין ראוי לאדם שיבא אל מקום שונאיו, אף על פי ששלחו אליו שליחים או מכתבים לבא, ואפילו אם השולח הוא ידידו מבני אותו מקום והוא סומך עליו, יש לו לחשוש שזו תחבולה מאת אויביו, וכמו שיואב שלח לומר לאבנר שדוד קורא לו, ובאמת היתה זו תחבולה מצידו להורגו, ודוד כלל לא ידע על הענין.
יט. ללמדנו שכאשר נעשה מעשה שאינו ראוי, ויש אדם שחושדים בו בכך ובאמת הוא נקי מעוון זה, שיעשה כל מאמץ להראות שהוא נקי מדבר זה, ולכן הפליג מאד דוד להראות שלא היה חפץ בהריגת אבנר, וקילל את בני צרויה אף שהיו בני בריתו, והלך דוד אחרי מיטתו של אבנר, ובכה עליו והספידו, ונשבע שלא יטעם כל מאכל עד הערב, עד שעשה הדבר רושם גדול על כל העם, והאמינו כולם שלא נעשה הדבר בעצת דוד. ובאמת לולא זאת לא היו מתרצים העם במלכות דוד, כי לא ירצו בני האדם שימלוך עליהם מי שאינו מקפיד בהריגת אנשים חשובים במרמה ותחבולה. ומטעם זה ציוה דוד להרוג את אותם שהרגו את איש בשת על מיטתו, כדי שלא יחשבו שנעשה הדבר בעצתו.
