נג. גוי שעשה בשבת מלאכה דאורייתא בשביל חולה (אף חולה שאין בו סכנה), מותר לכל אדם ליהנות ממנה אפילו בשבת עצמה, ובתנאי שאין מקום לחשוש שהגוי הוסיף או יוסיף במלאכה בשביל בני אדם בריאים, ובתנאי שלא יהא במוצר מלאכתו משום איסור מוקצה. אבל אם קיים חשש שהגוי הוסיף או יוסיף במלאכה בשביל הבריא, או שיש במוצר מלאכתו משום איסור מוקצה, אסור לבריא ליהנות ממנו בשבת עצמה, ובמוצאי שבת מותר ליהנות ממנה מיד, גם בלי לחכות שיעור זמן כל שהוא.
נד. לפיכך, גוי שהדליק אור עבור חולה (אף שאין בו סכנה), מותר גם לבריא להשתמש באור זה, שהרי 'נר לאחד נר למאה'. אבל אם בישל הגוי בשביל חולה יהודי, אסור לבריא ליהנות מהתבשיל עד מוצאי שבת, מחשש שמא הוסיף הגוי עבורו במלאכתו. ויש אופנים שהתבשיל הוא מוקצה. וכן גוי שקטף פירות מהעץ עבור חולה, אסור לבריא לאוכלם בשבת, כיון שיש בהם איסור מוקצה.
