א) כל המומים הקבועים הפוסלין את הקדשים, ונפדים עליהן – נפדים מחמת מומים אלו, אם נפל אחד מהן בבכור, הרי זה נשחט עליו בכל מקום. וכבר ביארנו אותן המומין בהלכות איסור מזבח, שהראוי מהן להיות בזכר [שהרי הבכור נוהג בזכרים בלבד] הוא ששים ושבעה מיני מומים.
ב) וכל הדברים שמנינו שם שאינם מום, אך מחמתם אין הקרבן נחשב מן המובחר, ואין הקדשים קרבין בהן ולא נפדין עליהן, כך אין הבכור נשחט עליהן כבעל מום וגם לא קרב כתמים, אלא יהיה עומד עד שיולד לו מום קבוע, וכן אם נולד בבכור מום עובר, הרי זה אינו נשחט בכל מקום, ולא קרב, אלא יהיה רועה עד שיפול בו מום קבוע, וישחט עליו.
תפריט
תפריט
ראשון
כ"ג אייר התשפ"ו
