משנה ב: אָמַר עֵד אֶחָד אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּטְמֵאת, לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין אַף לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ. חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָהּ וּבַת בַּעְלָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת, וְלֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא תִשְׁתֶּה:
משנה ב: אשה שקינא לה בעלה ונסתרה, ואָמַר עֵד אֶחָד אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּטְמֵאת, לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ היה זה עֶבֶד כנעני, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה כנענית, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין שנטמאה, לענין זה שאינה שותה, ואַף לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ – להפסידה כתובתה. חֲמוֹתָהּ של אותה אשה, וּבַת חֲמוֹתָהּ, וְצָרָתָהּ, וִיבִמְתָהּ – אשת אחי בעלה [שאם ימות אחד האחים ללא בנים תצטרך אשתו להתייבם לאחיו], וּבַת בַּעְלָהּ מאשה אחרת, שכל אלו הן נשים שחזקתן שהן שונאות אותה, ולכן אינן נאמנות לשום עדות שהיא לרעתה, ואפילו עדות שסתם אשה נאמנת עליה, וכגון להעיד שמת בעלה, מכל מקום לגבי עדות זו הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת, מאחר והתורה האמינה לכל עדות בענין זה, וְלֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ, שכיון שהן שונאות אותה אינן נאמנות להפסיד לה את כתובתה, אֶלָּא לענין זה שֶׁלֹּא תִשְׁתֶּה, ואסורה על בעלה, אך יוצאת ממנו בכתובה.
