פרק ד, משנה א: הַפֵּאָה נִתֶּנֶת בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקָע. בְּדָלִית וּבְדֶקֶל, בַּעַל הַבַּיִת מוֹרִיד וּמְחַלֵּק לָעֲנִיִּים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף בַּחֲלִיקֵי אֱגוֹזִים. אֲפִלּוּ תִשְׁעִים וְתִשְׁעָה אוֹמְרִים לְחַלֵּק וְאֶחָד אוֹמֵר לָבוֹז, לָזֶה שׁוֹמְעִין, שֶׁאָמַר כַּהֲלָכָה:
פרק ד, משנה א: הַפֵּאָה נִתֶּנֶת כשהיא בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקָע, שנאמר 'לעני ולגר תעזוב אותם', ללמד שצריך בעל הבית לעזוב ולהניח את הפאה לפניהם, והם לבדם יקצרו ויטלו אותה. בְּדָלִית – בגפן המודלית על גבי עצים, וּבְדֶקֶל, שיש סכנה אם יטפסו עליהם העניים ליטול את הפירות, בַּעַל הַבַּיִת מוֹרִיד את הפירות מהעץ וּמְחַלֵּק לָעֲנִיִּים, שנאמר 'תעזוב אותם', ללמד שרק אותם שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם, אבל אילנות שיש בהם סכנה, בעל הבית מוריד מהאילן ומחלק לעניים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף בַּחֲלִיקֵי אֱגוֹזִים – אף בעצי אגוזים שהמטפס עליהם עשוי להחליק, כיון שהגזע כולו חלק ונמשך, ללא הפסקים וקשרים כבשאר אילנות.
אף שעיקר מצוות פאה היא על ידי הנחתה במחובר והעניים בוזזים ונוטלים כל אחד לעצמו, אם כל העניים מסכימים לכך שיקצור בעל הבית את הפאה ויחלקה לעניים שוה בשוה, עושים כדבריהם, אך אם אין כולם מסכימים לכך, אֲפִלּוּ אם היו תִשְׁעִים וְתִשְׁעָה האוֹמְרִים לְחַלֵּק, וְאֶחָד אוֹמֵר לָבוֹז, לָזֶה שאמר 'לבוז' שׁוֹמְעִין, לפי שֶׁאָמַר כַּהֲלָכָה:
