משנה ד: עֵד אוֹמֵר נִטְמֵאת וְעֵד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת, אִשָּׁה אוֹמֶרֶת נִטְמֵאת וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא נִטְמֵאת, הָיְתָה שׁוֹתָה. אֶחָד אוֹמֵר נִטְמֵאת וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִטְמֵאת, הָיְתָה שׁוֹתָה. שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִטְמֵאת וְאֶחָד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת, לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה:
משנה ד: כפי שהתבאר לעיל (מ"ב), אשה שקינא לה בעלה ונסתרה, די בעדות של עד אחד שנטמאה כדי לאוסרה על בעלה, אמנם אם באו שני עדים יחד, עֵד אחד אוֹמֵר שנִטְמֵאת, וְעֵד אחד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת, כלומר, מעיד שבאותו זמן ובאותו מקום שהעיד הראשון שנטמאה, ראה הוא שלא נטמאה, או אִשָּׁה אוֹמֶרֶת נִטְמֵאת וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא נִטְמֵאת, כיון שהם מכחישים זה את זה הרי שניהם נחשבים כמי שאינם, והָיְתָה שׁוֹתָה [אמנם זהו רק כשבאו שניהם יחד, אך אם לא באו יחד, אלא תחילה העיד עד אחד שנטמאה, הרי מיד הוא נאמן כשני עדים, ואין העד האחד שבא אחריו נאמן להכחישו].
עד אֶחָד אוֹמֵר נִטְמֵאת, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִטְמֵאת, כלומר, באותו זמן שבאת לשם היינו איתך וראינו שבאותו זמן לא נטמאה, אך יתכן שנטמאה קודם לכן או לאחר מכן, באותה פעם שנסתרה, הרי בטלו דברי הראשון מחמת עדותם של השנים, ונשארה בספק אם נטמאה קודם או אחר שבאו העדים, ולכן הָיְתָה שׁוֹתָה.
שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִטְמֵאת, וְאֶחָד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת, לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה, ובשני האופנים האחרונים מדובר באופן שהיו כולם פסולים לעדות, כגון נשים או עבדים, והשמיעה לנו המשנה שבאופן שיש הכחשה בין פסולי עדות הולכים אחר רוב דעות, בין להקל ובין להחמיר [אבל אם היה עד כשר ושנים פסולים, הרי זה כעד נגד עד, שדברי שניהם בטלים].
