משנה ג: מִקְרָא בִכּוּרִים כֵּיצַד, (דברים כו) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם כז) וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ, מָה עֲנִיָּה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ:
משנה ג: עתה מבארת המשנה את הדינים שהוזכרו בקצרה במשנה הקודמת: 'מִקְרָא בִכּוּרִים', כֵּיצַד – מנין יש ללמוד שצריך לאומרו בלשון הקודש, נאמר כאן (דברים כו ה) 'וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ', וּלְהַלָּן, לגבי ברכות וקללות של הר גריזים והר עיבל הוּא אוֹמֵר (דברים כז יד) 'וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ', ומכך שנאמרה לשון 'עניה' בשני המקומות יש ללומדם זה מזה, מָה [-כשם ש]עֲנִיָּה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, בברכות וקללות, היא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אַף כָּאן, במקרא ביכורים, צריך לומר את הדברים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ [ומנין שהברכות והקללות עצמן נאמרו בלשון הקודש, שנאמר (דברים כז יד) 'וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם', ונאמר במתן תורה (שמות יט יט) 'מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל', ומכך שבשני הפסוקים נאמרה לשון 'קול' יש ללומדם זה מזה, כשם שעשרת הדברות נאמרו בלשון הקודש, כך הברכות והקללות ייאמרו בלשון הקודש].
