כא וְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנֵּ֨ה אֲנִ֤י לֹקֵ֨חַ֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֵּ֥ין הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר הָֽלְכוּ־שָׁ֑ם וְקִבַּצְתִּ֤י אֹתָם֙ מִסָּבִ֔יב וְהֵֽבֵאתִ֥י אוֹתָ֖ם אֶל־אַדְמָתָֽם׃ כב וְעָשִׂ֣יתִי אֹ֠תָם לְג֨וֹי אֶחָ֤ד בָּאָ֨רֶץ֙ בְּהָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמֶ֧לֶךְ אֶחָ֛ד יִֽהְיֶ֥ה לְכֻלָּ֖ם לְמֶ֑לֶךְ וְלֹ֤א יִֽהְיוּ־עוֹד֙ לִשְׁנֵ֣י גוֹיִ֔ם וְלֹ֨א יֵחָ֥צוּ ע֛וֹד לִשְׁתֵּ֥י מַמְלָכ֖וֹת עֽוֹד׃ כג וְלֹ֧א יִֽטַּמְּא֣וּ ע֗וֹד בְּגִלּֽוּלֵיהֶם֙ וּבְשִׁקּ֣וּצֵיהֶ֔ם וּבְכֹ֖ל פִּשְׁעֵיהֶ֑ם וְהֽוֹשַׁעְתִּ֣י אֹתָ֗ם מִכֹּ֤ל מוֹשְׁבֹֽתֵיהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חָֽטְא֣וּ בָהֶ֔ם וְטִֽהַרְתִּ֤י אוֹתָם֙ וְהָֽיוּ־לִ֣י לְעָ֔ם וַֽאֲנִ֕י אֶֽהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵֽאלֹהִֽים׃
֍ ֍ ֍
(כא) עתה מבאר הנביא בפרטות את סדר הדברים כפי שיהיה לעתיד לבוא, וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם הקרובים אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם בגלות, וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב – אקבץ אותם מהארצות הרחוקות יותר, שלשם התפזרו באורך השנים, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם.
(כב) וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, כי לאחר שיתקבצו כולם לארץ ישראל יֵעשו כולם לעם אחד, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ, כי בתחילה ימלוך משיח בן יוסף גם על שבט יהודה, ובסוף ימלוך משיח בן דוד גם על עשרת השבטים, וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם כפי שהיה בזמן בית המקדש הראשון, שהיו נחשבים כאילו הם שתי אומות שונות, כי עשרת השבטים עבדו עבודה זרה, ומלכות יהודה עבדו את ה', אלא יהיו כולם אומה אחת שכל בניה עובדים את ה' לבדו, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד – גם המלכות לא תתחלק, כפי שנחלקו בזמן מלכות איש בושת בן שאול ודוד המלך, וכפי שנחלקו הממלכות בזמן רחבעם בן שלמה וירבעם בן נבט, אלא יהיו כולם לממלכה אחת [ואמר פעמיים לשון 'עוד', ללמד שלא יחצו בזמן מלכות משיח בן יוסף, ולא יתחלקו בזמן מלכות משיח בן דוד].
(כג) וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם כפי שנטמאו בזמן בית המקדש הראשון בעבודה זרה, וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם – וכן לא יטמאו בכל פשעיהם, כפי שנטמאו בהם בימי בית המקדש השני [שאז לא היה יצר הרע של עבודה זרה], וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם, כי בזמן גלות אדום, לאחר חורבן בית המקדש השני, חטאו ישראל מחמת ישיבתם עם הגויים, ולעתיד לבוא יושיע אותם ה' מישיבתם בין הגויים המחטיאים אותם, וְטִהַרְתִּי אוֹתָם, וְהָיוּ ראויים על ידי טהרה זו להיות לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים, להנהיגם בהנהגה ניסית.
