פרק י, משנה א: כָּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵרוֹ, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. הַתְּמִידִים קוֹדְמִים לַמּוּסָפִין, מוּסְפֵי שַׁבָּת קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ, מוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח), מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה:
פרק י, משנה א: המשניות הבאות מבארות את סדר הקדימויות בהקרבת קרבנות שונים: כָּל הַתָּדִיר – המצוי יותר מֵחֲבֵרוֹ, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ – יש להקריבו לפני הקרבן המצוי פחות. הַתְּמִידִים הקרבים בכל יום, קוֹדְמִים לַמּוּסָפִין הקרבים רק בשבתות, ראשי חדשים וימים טובים. מוּסְפֵי שַׁבָּת קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שהרי הם מצויים יותר, מוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, ודין זה נלמד מכך שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח כג) 'מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה', והרי לאחר שנאמר 'מלבד עולת הבוקר' לא היתה התורה צריכה להוסיף ולומר 'אשר לעולת התמיד', שהרי הדבר ידוע שזו עולת התמיד, אלא בא הכתוב לתת טעם לדבר, שהטעם לכך שעולת הבוקר הוקרבה קודם למוספי החג, כיון שהיא 'עולת התמיד', הקרבה בכל יום, ובאה התורה ללמד שזהו הסדר בכל הקרבנות, להקריב תחילה את הקרבן המצוי יותר.
