משנה ו: עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁקָּצַר אֶת שָׂדֵהוּ וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב בְּשִׁכְחָה, שֶׁאֵין הַשִּׁכְחָה אֶלָּא בִשְׁעַת הָעִמּוּר:
משנה ו: עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁקָּצַר אֶת שָׂדֵהוּ, וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה, כיון שנאמר 'וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט', ולשון 'ובקוצרכם' באה למעט קציר עובדי כוכבים, וכן נאמר לגבי שכחה 'כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ', למעט קציר של עובדי כוכבים. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב בְּשִׁכְחָה, כיון שֶׁאֵין הַשִּׁכְחָה נוהגת אֶלָּא בִשְׁעַת הָעִמּוּר, ובאותה שעה הוא כבר גר. אמנם חכמים החולקים סוברים שכיון שיש שכחה גם בזמן הקמה, שאם שכח מלקצור חלק מהקמה עליו להשאירה לעניים, והוקשה שכחה זו לשכחת עומרים, מי שלא היה מצווה בעת שכחת קמה אינו מצווה בשכחת עומר:
