לכאורה יפלא, בראותנו שכמה אנשים מתוודים בלב שלם, ומבקשים סליחה וכפרה על חטאם, ומכל מקום אינו מועיל.
אך באמת, עיקר התשובה הוא עזיבת החטא, ובחטא שֶּׁהִרְבָּה לעשותו כמה פעמים נעשה לו כהיתר, מחמת שכבר נתחזק בו מאד, וקשה לו לפרוש ממנו. וגם עוד רעה חולה, שעל החטא הזה אמרו חז"ל שהמחשבה גם כן מצטרפת למעשה, כמו עבודת כוכבים, אף שבשאר עבירות אין המחשבה מצטרפת. ובחטא הכבד הזה, שֶׁהִרְבָּה לעשותו, עיקר תשובתו הוא שיעזוב חטאו מקודם הוידוי, שלא ישוב עוד לכסלה בשום אופן שבעולם. ולנסות פעמים רבות עד כי יתאמת אז עזיבתו, ואז ישוב ויתוודה על העבר. ומחטא שעשה אותו רק במקרה, נח לו לשוב תחילה על העבר. ועיקר התשובה הוא הוידוי בלב שלם, ואחר כך עזיבת החטא.
ובזה פירש רבינו יונה בשער התשובה פסוק "ומודה ועוזב ירוחם", שמשמע שהוידוי הוא קודם עזיבה, ופירש, דקאי ומיירי באותו חטא שקרה לו רק פעם או שתים, אבל בחטא שֶּׁהִרְבָּה לו לעשותו כמה פעמים, על זה נאמר "יעזוב רשע דרכו", היינו שהחטא נעשה לו כבר כדרך כבושה, ואז הוא נקרא רשע, אזי תחילה 'יעזוב', הוא עזיבת החטא, ואחר כך 'וישוב אל ה", הוא הוידוי.
כי אצלו העזיבה קשה מאד, לכן אי אפשר להיות תשובת הוידוי קודם העזיבה, כי עלול מחמת הרגלו בחטא זה לחטוא בו גם לאחר הוידוי. והחוטא אחרי הוידוי הוא ח"ו ככלב שב על קיאו, כמו שחושב באבות דרבי נתן דברים שהקב"ה שונא אותן, ואחד מהן המרבה לחטוא אחר התשובה, ומרבה לחטוא ומרבה להשיב ואינו עומד בתשובתו. (דרשת מהר"ח)
