הלכות בכורות, פרק ג, יב-יג

יב) בכור שהיה בו צמר מדובלל, והיינו צמר שהתחיל להתלש אך מסובך הוא בצמר המחובר ואינו תלוש לגמרי, ושחטו, את שהוא נראה עמו מן הגיזה – הצמר שנראה כחלק מהצמר שנגזז לאחר השחיטה, מותר בהנאה. ואת שאינו נראה עמו, והוא הצמר שעיקרו הפוך כלפי ראשו, וניכר שהיה תלוש מחיי הבהמה, אסור, שצמר זה נחשב כמו שנשר מחיים.
יג) גיזת בכור – צמר שנגזז מהבכור, אפילו בעל מום, שנתערבה בגיזי חולין, אפילו התערבה גיזה אחת של איסור בכמה אלפים של היתר, הכל אסורים, הרי הוא דבר חשוב, ומקדש בכל שהוא. האורג מלא הסיט [-כשיעור המרחק שבין האצבע לאמה כשהאצבעות מתוחות] מצמר הבכור בבגד, ידלק – יש לשורפו. ואם היה זה מצמר המוקדשין, אין צורך אפילו בשיעור סיט כדי לאוסרו, אלא מקדש בכל שהוא, ואסור ליהנות ממנו עד שיפדנו.